יום שבת, 15 במאי 2010

יום שישי - מרכז סוזן דלל

יום שישי האחרון ביליתי במרכז סוזן דלל בנווה צדק. כל כך נהנתי להסתובב במתחם וברחובות סביב. ישנה תחושה של חו"ל. הופתעתי מהעושר, אך עם זאת התאכזבתי מהצחנה בחלק מהרחובות. חיכיתי לרגע להגיע לבית הקפה 'טאצה ד'ורו' והתאכזבתי בגדול. את טאצה ד'ורו אני מכירה טוב מרומא, איטליה. רק מהמחשבה, ריח הקפה עולה באפי. מאד אוהבת את הגרניטה של קפה. זה בעצם ברד מקפה אספרסו ומעליו קצפת. רק שפה היחס הוא לא יחס, צורת ההגשה היא לא צורה והקפה לא קפה! כל כך מתחשק לי לקפוץ לרומא לשתות קפה!!!

אז מה בכלל אני עושה בסוזן דלל?
אליס, מ-MY PUNCH, אירגנה שלוש סדנאות בהנחייתה של נטלי קלבך מגרמניה. בחורה מקסימה להפליא. בתחילה נרשמתי לשתי הסדנאות הראשונות ותוך כדי עבודה החלטתי להישאר גם לסדנא האחרונה. לא התחרטתי לרגע. נהנתי משלושת הסדנאות, אך יותר מכל מהסדנא האחרונה. כמובן שלא הספקנו לסיים את הפרוייקטים. חזרתי הביתה, לארוחת ערב עם המשפחה (פרט לבעל שהיה בתחרות, ופרט לילדים שהיו אצל חמותי), ומשם לשולחן העבודה עד 4 לפנות בוקר!!!! וסיימתי את שלושת הפרוייקטים.

סדנא ראשונה: מיני אלבום. נטלי לימדה אותנו לעבוד עם צבעי אקריליק ווזלין! די דומה לאפקט של פיצוצים וצבע מתקלף. ניסיתי ולא מצא חן בעיני, אז הסתרתי בדפים מקסימים שקיבלנו בקיט. באלבום הזה חסרים לי רק מילים וביטויים שישלימו את העבודה.

סדנא שנייה: קנווס בהשראת אליס בארץ הפלאות. אין הרבה דמיון בין הנושא לתוצר. עבדנו כאן עם שעווה מומסת, צבעי אקריליק וכל הבא ליד.

וסדנא שלישית: שוב מיני אלבום. עבדנו הרבה עם גלימר מיסט ועוד כל מיני גלימרים למיניהם, התבלבלתי כבר עם השמות! עם העבודה הזאת התחברתי מיד ואני מאד אוהבת אותה.

לסיכום, נהנתי מיום שלם לעצמי, נהנתי מהעבודה ונהנתי מהחברה. דירוג בסולם ההנאות- מעולה,  two thumbs up. מחכה למרתון הבא!

שבוע מקסים לכולם!

יום שישי, 7 במאי 2010

כרטיסי ברכה להולדת בת

הכנתי שני כרטיסים לבריתה של תינוקת חדשה שנוספה למשפחה. למה שניים? אחד לצ'ק שלי ובני בייתי, והשני לצ'ק של ההורים שלי. הרי תמיד מבקשים ממני ברגע האחרון שאכין בשמם כרטיס ברכה. הפעם הקדמתי את אמא שלי והכנתי מבלי לשאול אותה. כמובן שהיא היתה צריכה אותו:-)

מזל טוב לאפרת ורפי להולדת ביתם המקסימה!!!

יום חמישי, 6 במאי 2010

מעז יצא מתוק

אחרי שהתעמתתי עם המסרגה בסדנת קרושה וסיימתי את הסריגה, מצאתי איך לקדם את המייזם. הכנתי שלט לדלת על טהרת הרקמה (כמעט). בלי הרבה דיבורים (סתם מעייפות) הנה התוצאה:

היצירתיות מתחילה לחזור אליי באיטיות. בינתיים יש לי סבלנות!

יום רביעי, 5 במאי 2010

במירוץ אחר החיים

אתמול היה אחד מאותם ימים שמנסים להספיק הרבה בשעות המוקצות לנו ביממה. בבוקר לארגן את הילדים לגן ולבית הספר, לעבור בסופר לקניית מצרכים לחוג בישול בצהרון, לחזור הביתה לארגן ולסדר, לאסוף את הילד מהגן לפגישה עם קלינאית תקשורת (הכל תקין טפו...טפו...טפו...), ולעבודה- 4 שעות אינטנסיביות עם ילדים. להתעצבן על הבעל שהשחיל בדיחה על איחור בשעת ההגעה הביתה, לחכות להורים המאחרים לקחת את הילדים (דווקא היום יש פקק נוראי). ברבע לשש כבר ללכת על המסלול בחדר כושר, לבקש מאד יפה מאמא שתכין במקומי סלט לסדנא, להתקלח, לאסוף את הסלט (לא לשכוח לתת לאמא נשיקה ענקית!) ונוסעים לסדנאת קרושה ברעננה. ללמוד דבר חדש, להתעמת עם המסרגה, להתייאש ולהתעודד מחדש ולהמשיך לסרוג. להגיע הביתה לשלוח מיילים (שאם לא הייתי שלוחת באותו הרגע, מי יודע מתי הייתי עושה את זה) וללכת לישון. לאחר חמש שעות שינה, להתעורר בחמש בבוקר עם אף סתום וחוסר יכולת להירדם בשנית. אין משהו מעניין בטלויזיה וכולם בפייסבוק ישנים, מה עושים? סורגים!!!!! איזה הבדל בקצב העבודה לעומת אמש. רמת הריכוז גבוהה מאד והסריגה זרמה (יש סיכוי שאסרוג עוד?). וזהו ליממה האחרונה, מחכה שהילדים יתעוררו ונתחיל יום חדש, רגוע וללא כל התחייבויות.
אז אמש התארחתי אצל מילשייק לסדנאת קומונה בהנחייתה של דפי. מי היה מאמין שאני אלמד לסרוג במסרגה אחת. בילדותי אמא ניסתה ללמד אותי לסרוג וזה היה איום ונורא!!! אחי הגדול קלט את העניין, ואני- לא!!!! אבל בהנחייתה הצמודה של דפי ובהשראת הבנות המקסימות, הצלחתי לקלוט את העניין. כמובן שאני צריכה עוד להשתפשף והעבודה רחוקה מלהיות מושלמת, אבל הצלחתי לסרוג! אני מרוצה מהעבודה.
 עכשיו נותר להחליט מה עושים עם זה. כבר יש כמה רעיונות.

בנות יקרות, שמחתי להכיר אתכן אישית ונהנתי מערב חברתי ומשחרר. תודה!