מזל טוב למיה

מיה, בתי הבכורה, חגגה ב-14.12 יום הולדת 7. קצת קשה לשכוח לידה ראשונה, לא רק בגלל ההתרגשות אלא בגלל הקשיים והלא נודע. לבית היולדות הגעתי בסוף שבוע 42 עם ירידת מים, אבל צירים איין. אחרי ציפיה של 24 שעות, בתקווה שיתפתחו העניינים, הסכמתי לקבל זירוז ואפידורל. וזה עזר? ממש לא. רק אחרי 12 שעות שבמהלכן אני לא יכולה לזוז מהמיטה ואסור לי לאכול ולשתות הגיע רגע הלידה. ומי אמר שכאן זה נעשה קל?! אחרי צעקות רבות מצד המיילדת:PUSH, PUSH, ואני באפיסת כוחות החליטה הרופא לשבת לי על החזה ויחד עם האחות פשוט דחפו את התינוקת החוצה- אף אחד לא שאל אותה אם היא רוצה לצאת! נולדה לנו תינוקת בריאה ומקסימה וההתרגשות רבה. פה נהיה קל יותר? ממש לא! 3 חודשים של התאוששות הגוף מהטראומה שעבר. אני לא מדברת על הקשיים בטיפול בתינוק ראשון, אלא בכאבים ובצקות במקומות שלא דמיינת. כמובן באורח פלא, לאחר שלושה חודשי חופשה כשכבר צריך לחזור לעבודה, כל הכאבים והבעיות עוברים כלא היו. עכשיו כשכבר יש הכוח להנות מהתינוק שלך את במירוץ אחר העבודה. ובתור מורה לשעבר יש הרבה עבודה גם מחוץ לשעות העבודה.
הפיצוי על כל זה הוא בתי מיה. ילדה מקסימה וחכמה. ילדה, שחוץ מהגזים שסבלה שלושה חודשים, לא יצרה שום בעיות סביבה אלא נתנה רק נחת ושלווה. מאחלת לכולם ילדה בכורה כזו!!!
ולכבוד יום הולדתה הכנתי לה מיני אלבום שהתחיל בערב יצירה אצל דפי ממסטיקים בעזרתן של דפי, אורלי (יוצאת מהקווים) ואפרת (קיפולית)- תודה רבה לכולכן! אז בלי הרבה דיבורים (קחו בחשבון שזו עבודה ראשונה בתחום):

סליחה על החובבנות!

  את התמונה העברתי לבד באמצעות מדיום ג'ל.  בכיסים הכנסתי תגיות ועליהן כתובות הברכות.

זה סופו של האלבום. משהו קטן וצנוע. הערות בונות יתקבלו בברכה.